אריסטו (שנולד בין 384 לפנה''ס עד 322 לפנה''ס) היה פילוסוף יווני מבכירי הפילוסופים של העת העתיקה, ומאבות הפילוסופיה המערבית.הוא נולד בסטאגירה שבחצי האי כלקידיקי (אי בצפון יוון) בשנת 384 לפנה"ס. אביו ניקומכוס, היה רופא החצר של מלך מוקדון, אמינטס השלישי, וממנו קיבל, ככל הנראה, את ידיעותיו הראשונות בתחום הביולוגיה. בגיל עשר אריסטו התייתם ממנו והועבר לדודו, פרוקסנוס.
אריסטו היה מורהו של אלכסנדר בנו של מלך מוקדון במשך שלוש שנים, אך המשיך את הקשר עמו גם אחרי שתקופת הלימוד הסתיימה. בשנת 335 לפנה"ס שב אריסטו לאתונה וייסד בה בית ספר לרטוריקה ולפילוסופיה הנקרא ליקיאון. בתקופה זו חיבר את רוב כתביו. כתביו המוקדמים של אריסטו היו מכוונים אל הציבור הרחב. סיגנונם היה מבריק, וחלקם היו כתובים בצורת דיאלוג (בדומה לאפלטון שגם נהג לרשום דיאלוגים.) התורה המובעת בהם היתה בעיקרה אפלטונית. יצירות אלה היו ידועות היטב בתקופה העתיקה, אולם רק קטעים מהן נשמרו עד ימינו.
כתבי אריסטו הם בעלי אופי מיוחד, כיוון שהוכנו כרשימות לקראת הרצאות, או נערכו בידי תלמידיו ושומעיו בשעת ההרצאה. כמרצה היה נוהג לחזור ולטפל בחומר שלו פעמים רבות במשך השנים תוך שיבוץ רעיונות חדשים, ולכן אפשר שרשימותיו יכילו קטעים שנכתבו בתקופות שונות בחייו בצורתן הסופית ,כך שלא תמיד הן מתמזגות לשלמות אחידה. משום כך אין להתייחס אל כתבי אריסטו, כפי שהם נמצאים בידינו כיום, כאל יצירה שנכתבה, עובדה והושלמה בתאריך מסויים, אלא יש לראותם כיצירות שעברו גלגולים רבים, אולי אף בלי שקיבלו אי-פעם צורה סופית ומושלמת.
בשנת 323 לפנה"ס, עם מותו של אלכסנדר, גברה באתונה העוינות כלפי מוקדון ובשל קרבתו לבית המלוכה הועלתה נגד אריסטו אשמת כפירה. הוא נמלט מאתונה ועבר לגור בכלקיס - לדבריו, משום שלא רצה שהאתונאים יחטאו פעם נוספת נגד הפילוסופיה (הפעמים הקודמות היו הוצאתו להורג של סוקרטס והגלייתו של אנקסגורס) - ושם נפטר כשנה לאחר מכן. את מקומו בניהול הליקיאון ירש תלמידו, תאופרסטוס.
אריסטו היה מורהו של אלכסנדר בנו של מלך מוקדון במשך שלוש שנים, אך המשיך את הקשר עמו גם אחרי שתקופת הלימוד הסתיימה. בשנת 335 לפנה"ס שב אריסטו לאתונה וייסד בה בית ספר לרטוריקה ולפילוסופיה הנקרא ליקיאון. בתקופה זו חיבר את רוב כתביו. כתביו המוקדמים של אריסטו היו מכוונים אל הציבור הרחב. סיגנונם היה מבריק, וחלקם היו כתובים בצורת דיאלוג (בדומה לאפלטון שגם נהג לרשום דיאלוגים.) התורה המובעת בהם היתה בעיקרה אפלטונית. יצירות אלה היו ידועות היטב בתקופה העתיקה, אולם רק קטעים מהן נשמרו עד ימינו.
כתבי אריסטו הם בעלי אופי מיוחד, כיוון שהוכנו כרשימות לקראת הרצאות, או נערכו בידי תלמידיו ושומעיו בשעת ההרצאה. כמרצה היה נוהג לחזור ולטפל בחומר שלו פעמים רבות במשך השנים תוך שיבוץ רעיונות חדשים, ולכן אפשר שרשימותיו יכילו קטעים שנכתבו בתקופות שונות בחייו בצורתן הסופית ,כך שלא תמיד הן מתמזגות לשלמות אחידה. משום כך אין להתייחס אל כתבי אריסטו, כפי שהם נמצאים בידינו כיום, כאל יצירה שנכתבה, עובדה והושלמה בתאריך מסויים, אלא יש לראותם כיצירות שעברו גלגולים רבים, אולי אף בלי שקיבלו אי-פעם צורה סופית ומושלמת.
בשנת 323 לפנה"ס, עם מותו של אלכסנדר, גברה באתונה העוינות כלפי מוקדון ובשל קרבתו לבית המלוכה הועלתה נגד אריסטו אשמת כפירה. הוא נמלט מאתונה ועבר לגור בכלקיס - לדבריו, משום שלא רצה שהאתונאים יחטאו פעם נוספת נגד הפילוסופיה (הפעמים הקודמות היו הוצאתו להורג של סוקרטס והגלייתו של אנקסגורס) - ושם נפטר כשנה לאחר מכן. את מקומו בניהול הליקיאון ירש תלמידו, תאופרסטוס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה