שולחן הוא עץ ודבק המצורפים יחד בצורה מסוימת. אריסטו מבחין בין בחינות שונות של השולחן; החומר (העץ והדבק) והצורה (המבנה של החומרים ביחד). רבים מן הרעיונות המרכזיים של אריסטו-ואף אחדות מן התמיהות הקשורות בתורתו-מתייחסים אל הבחנה יסודית זו.
- הצורה היא פיזית: צורת השולחן קיימת רק כצורתו של שולחן זה או אחר, כלומר, כצורתו של חומר מסוים ומוגדר.
- החומר קיים "למען הצורה" ולא להיפך. לדוגמא: אם אתה זקוק לגרזן, עליך להשתמש בברזל כדי ליצור את הגרזן; אך קיומו של הברזל הוא אפשרי גם בלא קיומו של הגרזן. לפיכך קביעת צורתו של דבר או תפקידו, יש בה כדי להסביר את טיבו, הרבה יותר מאשר אם נצביע על החומר שממנו הוא עשוי; קביעת הצורה גוררת אחריה את קביעת החומר המתאים, בעוד שקביעת החומר אין בה כדי לגרור אחריה את קביעת הצורה.
- עץ ודבק - החומרים שמהם נוצר השולחן, אינם בבחינת חומר מוחלט. גם לגבי חתיכת עץ מסוימת אפשר עדיין להחיל את ההבחנה שבין חומר לצורה, באשר העץ, כמוהו ככל דבר אחר, מורכב מאדמה, אוויר, אש ומים (או ביצירת ערבוב של יסודות אלו). יתר-על-כן, ארבעת היסודות הללו הם אינם חומר טהור. הם יכולים להשתנות ולעבור מצורה אחת אל השנייה. עובדה זו מניחה את קיומו המתמיד והמקיף כל של חומר ראשוני, המסוגל לקבל על עצמו את צורת האדמה, האוויר, האש או המים; חומר זה אינו בעל צורה מוגדרת משל עצמו. זהו מה שקרוי בפי אריסטו החומר הראשוני, העצם הבלתי מסוים, שאינו קיים מעצמו אלא מתגלה תמיד אם בצורת אש ואם בצורת אדמה, אוויר או מים.
- עד כה היתה הצורה בבחינת מושג שיש לו יחס-גומלין אל החומר, צורה של חומר מסוים. אולם אריסטו מעורר את השאלה, אם אפשר שתהיה קיימת צורה ללא חומר? תשובתו לשאלה זו היא חיובית, אך הצורה המוצעת על ידי השיטה האריסטוטלית שונה מן הצורה המקובלת על אפלטון. אלוהים הוא צורה ללא חומר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה