מושג האושר עפ''י אריסטו, היא צורה של קורת רוח שלמה, מצב מתמשך של שלמות עצמית, “מבסוטיות כוללת”. יש שיתרגמו את מושג האושר של אריסטו ל”שגשוג”. האדם מגיע למיצוי של עצמו, וזה מושג אנושי, ובדרך מטפורית נאמר “שהאדם פורח”, שבחיו אין חיכוכים פנימיים.
אולי התרגום הכי טוב זה הצלחה - שהחיים שלו צלחו, מה שנחשב להישג כולל של האישיות. אדם כזה לא יכול להיות קנאי, או מריר, אך לא מספיק בהרגשה פנימית של שביעות רצון. אושר הוא מושג אובייקטיבי. אנחנו יכולים לבדוק זאת רק על פני חיים גדולים, תקופות ארוכות, וגם שם יכולים להיות מפנים מכריעים. חיים טובים, של אושר והצלחה, דורשים גם מזל. אדם יכול להיות מוסרי, ויחד עם זאת, הכול ינבול בחייו, נפילות שכלל לא תלויות בו. הוא לא מימש את עצמו, לא בגלל אחריות אישית שלו, אלא בגלל מזל שעבר. המקרה הקיצוני ביותר זה שהחיים הטובים האמיתיים יכולים להיות איתו עד יום מותו, ועדיין אם ילדיו הידרדרו לאחר מותו, אי אפשר לומר שהצלחתו הייתה שלמה. גם שהוא לא מרגיש כלום אפשר לייחס לו את הכשל הזה, ולכן זה שונה מאוד מאושר.
האושר הוא מונח או מושג טוב כדי לתאר את מה שכולנו שואפים אליו באופן בלתי מותנה. נכון שכל אחד מבין וחושב על משהו אחר, במה זה להיות מאושר. האושר הוא מטרה בפני עצמה והוא לא משרת שום דבר שמחוצה לו. קל לנו לומר כיום שאנו עושים כל דבר למען האושר, אך את האושר עצמו לא מחפשים עבור שום דבר מחוץ לו. אם מישהו ישאל “מדוע אתם רוצים להיות מאושרים?” זה יעיד כי הוא לא מבין את המונח אושר.
אריסטו מציע שלושה מועמדים לאושר, שאותם הוא לוקח מהדעות של כלל האנשים. הוא מסתכל על בני אדם, וגם על על עצמו:
א. הנאה
ב. עושר
ג. כבוד
שתי הראשונות נראות מאוד מתקבלות על הדעת. כבוד - כיום מאוד אקטואלי. ההצלחה, הידוענות, החשיפה הציבורית והדימוי בעיני הציבור.
אריסטו ניגש לשלול כל אחת מההצעות הללו:
הנאה
כל הפיזיקה של אריסטו, כל שיטת המיון בעולמו ובוודאי בתחום הביולוגי ואחר כך בתחום האנושי, מבוססת על תורת ההגדרה שלו. מושג תמיד כולל את הסוג שאליו הוא משתייך ואת המין המבדיל. לדוגמא: משולש - הוא שלושה קווים שבורים סגורים, בעל 180 מעלות. בעיקר תורת ההגדרה הזאת אפשרית בביולוגיה, ואכן הביולוגיה של אריסטו מבוססת על היררכיה. התשובה לכך היא כשאנו מחפשים את הטוב העליון אנו צריכים לחפש משהו ספציפי, משהו שיממש אותו.
עושר
לפי אריסטו העושר הוא אמצעי, הוא לא מטרה בפני עצמה, אריסטו חשב כי אדם לא הופך לעשיר כדי להיות עשיר. הוא תנאי ללא כל ספק בהיבטים רבים לחיים טובים. ולכן, עוני זה דבר רע. עדיין זה לא הטוב העליון, כי כסף הוא רק דרך, דרך להשיג כמעט כל דבר שתרצה.
כבוד
הבעיה לדעת אריסטו בכבוד היא שהוא תלוי בסביבה. התואר מכובד אינו תואר פנימי לאדם המכובד אלא מתאר משהו בסביבתו שמכבדים אותו, אין לנו יכולת להיות מכובדים ביחס בלתי תלוי באחרים. כיום, להיות מפורסם זו לא תכונה של האדם עצמו, זו תכונה של הסובבים אותו. כמו שאי אפשר להיות מכובד על אי בודד כך לא ניתן להיות מפורסם על אי בודד.
הכבוד בפילוסופיה היוונית היה לא רק במובן המודרני של ידוענות, הוא היה עמוק בתרבות היוונית והיה קשור לפרופיל המוסרי של האדם. אדם מכובד היה אחד שכנראה יש לו תכונות רלוונטיות ולא אגואיסטיות שהופכות אותו לאהוד בחברה. הפן הציבורי של החיים, איך אני נראה בעיני אחרים. אנו חיים בחברה שבה יותר חשוב לי איך אני נראה בעיני עצמי מאשר איך אני נראה בעיני העולם. הדבר שהופך את חיינו בעייני עצמנו לטובים זה האותנטיות. מושג זה מנוגד למושג של כבוד שאפיין את היוונים. התדמית הציבורית היא מאוד מרכזית.
זה דבר בהחלט חשוב, אך זו תכונה חיצונית לאדם, ובזמן שהטוב העליון צריך להיות פנימי ונתון בשליטתינו העצמית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה